פס"ד בערעור על תביעה כספית נגד משה קאשי חברה קבלנית

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות, (כב' השופט גדעון ברק), מיום 1.5.02, (ת"א 1104/96) אשר דחה תביעה כספית שהגיש המערער נגד המשיבים.

השופט ד"ר אחיקם סטולר :

1.         רקע

(א)                עניינו של ערעור זה בעסקת קומבינציה שנרקמה בין בעלי מקרקעין בחולון שהמערער הוא אחד מהם, לבין יזם (המשיבים: חברת הבניה - המשיבה 1  והקבלן - המשיב 2), לשם בניית בית דירות על המקרקעין.  

(ב)                 בין הצדדים נכרתו שני הסכמים: האחד - בין המערער לבין המשיבים והשני בין המשיבה 1 ובעלי המקרקעין כשהמערער הוא אחד מהם. בין המערער והיזם התגלעו חילוקי דעות ועל כך הוגשה על ידי המערער התובענה שנדחתה.

תקציר ההליכים הקודמים

(א)                ביום 12.9.96 הגיש המערער לבית משפט השלום תובענה כספית בסכום של 281,700 ש"ח נגד המשיבים. התובענה נדונה לפני כב' השופט הרן פינשטיין. במסגרת התובענה עתר המערער לחייב את המשיבים בתשלום פיצויים מוסכמים בשל הפרת הסכם קומבינציה שנחתם בין המשיבה 1 (להלן: " המשיבה" או " החברה") לבין הבעלים במשותף של חלקת המקרקעין, שהמערער נמנה עליהם. ההפרה הנטענת נגעה לאי הקמת בניין דירות על ידי החברה על החלקה, בו היו זכאים הבעלים לקבל דירות בתמורה לחלקיהם בחלקה. החברה טענה להגנתה, בין היתר, כי המערער ובעלי החלקה האחרים נהגו בחוסר תום לב במהלך המשא והמתן ובמהלך ביצועו של ההסכם; כי המערער אינו יכול לדרוש ביצוע ההסכם עימו במנותק מכל שאר בעלי החלקה וכי סכום הפיצויים המוסכמים על פי ההסכם נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה.

(ב)                 לאחר שמיעת ראיות וסיכומי הצדדים, נתן בית משפט השלום ביום 10.8.99 פסק דין, שבו דחה את תובענת המערער מנימוק שלא הועלה על ידי המשיבים בכתב הגנתם או בסיכומיהם. בית המשפט קבע כי הואיל וכחודשיים לפני חתימת הסכם הקומבינציה נחתם בין המשיבה לבין המערער הסכם נפרד, בו נקבע, בין היתר, כי התמורה בהסכם זה באה במקום זכויותיו של המערער על פי ההסכם שייחתם בין המשיבה לבין כל הבעלים של החלקה, הרי שאין לתובע זכויות על פי הסכם הקומבינציה, וכל זכויותיו "נולדו" מחדש בהסכם הפרטי. נקבע כי מאחר שההסכם הפרטי אינו כולל פרטים לגבי מועד מסירת הדירות, הרי שלא ניתן לקבוע כי המשיבה הפרה את ההסכם בגין אי בנייה במועד.

(ג)                  על פסק דינו של כב' השופט פינשטיין, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א (ע"א 2641/99). 

(ד)                 ביום 17.4.01 החליט בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטים י' גולדברג, ד"ר א' גרוניס וע' פוגלמן), בהסכמת הצדדים, על ביטול פסק דינו של כב' השופט פינשטיין והחזירו אליו את התיק, כשהוא מורה בזו הלשון: "התיק יוחזר לערכאה דלמטה על מנת שינתן פסק דין חדש לגופו של עניין".

(ה)                ביום 10.9.01 התקיים דיון בפני כב' השופט פינשטיין והוסכם כי ינתן פסק דין נוסף על ידו. ביום 15.9.01, לאחר שכב' השופט פינשטיין עבר על פסק דינו הראשון, על הפרוטוקול והעדויות והמסמכים שצורפו, הגיע למסקנה, כי לא יוכל ליתן פסק דין חדש ושונה מזה שנתן, הואיל ודעתו "כבר ננעלה" באשר לסיכויי התביעה ובאשר למצב המשפטי והעובדתי.

(ו)                  בנסיבות אלה, הועבר התיק לסגן הנשיא כב' השופט הרטל, לקביעת מותב אחר שידון בתיק.

(ז)                  סגן הנשיא סבר, כי כב' השופט פינשטיין שגה בהחלטתו זו והחזיר את התיק לכב' השופט פינשטיין, על מנת שישקול שנית את החלטתו.

(ח)                ביום 15.9.01 פסל עצמו כב' השופט פינשטיין מלהמשיך ולדון בתיק. על החלטתו זו של כב' השופט פינשטיין הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

(ט)                הערעור נדון לפני כב' הנשיא ברק, אשר קבע שמאחר שכב' השופט פינשטיין קבע כי "דעתו ננעלה" באשר לסיכויי התביעה ובאשר למצב המשפטי החל ואין באפשרותו לתת פסק דין שונה מזה שנתן, קיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את הפסילה.

(י)                  לאור החלטתו של כב' נשיא בית המשפט העליון, הוחזר התיק לסגן הנשיא, אשר העבירו לכב' השופט גדעון ברק.

(יא)              בדיון שנערך ביום 13.3.02 החליט בית המשפט בהסכמת הצדדים כי מאחר שכבר נשמעו עדויות והוגשו סיכומים, יינתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק בית המשפט. כב' השופט גדעון ברק נתן ביום 1.5.02 פסק דין הדוחה את התביעה. על פסק דינו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 5.6.02. הערעור הועבר לטיפולו של בית המשפט המחוזי מרכז עם הקמתו בספטמבר 2007.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                עניינה של התביעה הוא כאמור עתירה לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרה של שני הסכמים, ההסכם הספציפי והסכם הקומבינציה.